החלטה בתיק ע"א 7774/12

           בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.9.2012 בתיק פש"ר 1672/01 (כב' השופטת ד' קרת-מאיר), בגדרה נקבע, בין היתר, כי ניתן להמשיך בהליכי מימושה של יחידה 33 (תת חלקה 33 חלקה 547 גוש 6538, להלן: הנכס) במסגרת מימוש שיעבוד שהוטל על הנכס, זאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשות.

1.        ברקע הבקשה מחלוקת ארוכות שנים, אשר נביאה כאן אך בתמצית, באשר לזכויות בנכס. כעולה מן הבקשה והתגובות לה, במסגרת הליכי פירוק של המשיבה 1 (להלן: החברה)ביקשה מפרקת החברה דאז לממש את הנכס בטענה, כי הנכס נמצא בבעלות החברה (פש"ר 1672/01). מנגד, טענה המשיבה 3 (להלן: אורן), כי היא זכאית שתירשם על הנכס משכנתה מאחר שהנכס שועבד לטובתה על-ידי החברה, על יסוד אגרת חוב משנת 1992 (אגרת החוב אושרה בפסק בוררות שקיבל תוקף של פסק דין). המבקשות טענו, כי הנכס נמכר להן עוד בשנת 1978 (טרם יצירת אגרת החוב) ואף נרשמה לטובתן הערת אזהרה, ועל כן השעבוד לו טוענת אורן איננו בתוקף, ככל שהוא נוגע לנכס.

2.        בית משפט זה קבע בעבר, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שעל הפירוק באשר למימוש הנכס, כי אין מקום לממשו בטרם תוכרע שאלת הבעלות בו. עוד נאמר, כי הדרך הראויה לברר זאת היא באמצעות פנייה של המפרקת (שביקשה אז את מימוש הנכס) לבית משפט שעל הפירוק (רע"א 6173/03 אלכסנדר אורן בע"מ נ' עו"ד איריס אבידור-שלו (לא פורסם, 2.8.2004)).

           בהמשך קבע בית משפט שעל הפירוק, שאין מקום לברר את המחלוקות בנוגע לזכויות בנכס במסגרת הליכי הפירוק, ויש לבררן בפני "הערכאה האזרחית המתאימה". עוד נאמר בהחלטה, כי "ככל שהחברות הקשורות [המבקשות - צ.ז.] טוענות לזכויות בנכס הרי שעליהן לנקוט בפעולות הדרושות לשם רישום בעלותן לפני ערכאה מוסמכת" (החלטה מיום 10.11.2005 בפש"ר 1672/01). נראה כי הוראה זו של בית המשפט, על פנייה לערכאה מוסמכת, לא קוימה עד היום. למצער, איש מבעלי הדין לא הצביע על מהלך שכזה. כפי שיפורט להלן, לטעמי יש למחדל זה משמעות: מחד גיסא, משמעות הדברים היא שעד כה לא הוכרעה המחלוקת בדבר הזכויות בנכס באופן ישיר ופוזיטיבי (מעבר לאמירות כלליות על תוקף השעבוד, שניסו לערער עליו בטענות שונות). מאידך גיסא, המחדל האמור נזקף לחובת המבקשות, שלהן הורה בית המשפט שעל הפירוק לפנות לערכאה מוסמכת. כתוצאה מכך, כשהליכי הפירוק הסתיימו ביום 1.1.2009, לא הוכרעה מחלוקת זו.

3.        ביום 15.1.2009 הגישה אורן בקשה למינוי כונס נכסים על הנכס (וכן על נכסים נוספים) בטענה, כי הנכס שועבד לטובתה באגרת החוב. בית המשפט נעתר לבקשה, ומינה כונס נכסים (פר"ק 1087/09, החלטה מיום 26.1.2009). המשיב 5 (להלן: כהן), אשר כעולה מהחלטותיו של בית משפט שעל הפירוק קשור למבקשות שבפנינו, כמו גם לחברה, הגיש בקשות לביטול ההחלטה למינוי כונס הנכסים מטעמים שונים וביניהם, כי לחברה לא נותרו נכסים בבעלותה, כי אין תוקף לשעבוד, כי החברה כבר פרעה את חובה לאורן, ולבסוף, כי צדדים רלבנטיים - המבקשות שלפנינו - לא צורפו לבקשה. בית משפט קמא דחה את הבקשות בקבעו, בין היתר, כי ככל שהמבקש עומד על טענותיו עליו לעתור לביטול השעבוד בהליכים המתאימים (פר"ק 1087/09, החלטה מיום 1.11.2010; וראו גם החלטתו של בית משפט שעל הפירוק בפש"ר 1672/01, מיום 13.7.2010). יצוין, כי בהחלטה קודמת הדגיש בית משפט קמא, כי לא תתקבל החלטה באשר למימוש הנכסים בלי שיצורפו להליך כלל הצדדים הרלבנטיים (פר"ק 1087/09, החלטה מיום 2.11.2009).

4.        בהמשך הגיש כונס הנכסים בקשה לממש את הנכס (וכן נכסים נוספים). בשלב זה היו המבקשות צד להליך. המבקשות וכהן התנגדו לבקשה, בין היתר בטענה, כי אין תוקף לשעבוד וכי הנכס הועבר לבעלותן של המבקשות לפני יצירתו. בית משפט קמא קיבל את בקשת הכונס והורה על מימוש הנכס. הודגש, כי תוקפו של השעבוד אושר בהחלטותיהן של ערכאות שונות: "החלטות בית משפט זה והחלטות בית המשפט העליון סתמו את הגולל לבקשות החוזרות ונשנות המוגשות על-ידי המשיבים, באשר לדרישתם לפתוח את שאלת זכאות המימוש ושאלת תוקף השעבוד" (פר"ק 1087/09, החלטה מיום 11.9.2012). כהן והמבקשות הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה הנ"ל, בקשה שנדחתה ביום 4.12.2012.

5.        על ההחלטה שאישרה את מימוש השעבוד על הנכס הוגש לבית משפט זה ערעור, ובצדו הבקשה דנא לעיכוב ביצוע. בבקשה חוזרות המבקשות על הטענה, כי הנכס נמכר להן עוד בשנת 1978, וכי נרשמה לטובתן הערת אזהרה (יצוין כי טענות אלה, במסגרת הבקשה דנא, לא נתמכו במסמכים). נטען, כי מימוש הנכס עלול לגרום למבקשות לנזק בלתי הפיך, שכן ייתכן שהזכויות בנכס תועברנה לצד שלישי כך שגם אם תתקבלנה טענותיהן בערעור הן יפסידו את הנכס. המבקשות מציינות, כי מימוש הנכס אף יגרום נזק לחברות אשר שוכרות את הנכס. לבסוף נטען, כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, שכן בית משפט לא נתן דעתו לטענות הבעלות של המבקשות, ולכך ש"היריבות בין המבקשות לבין אורן, הינה יריבות חוזית אשר מצריכה בירור עובדתי במסגרת הליך של תביעה רגילה ...". ודוק - המבקשות עצמן מאשרות כי את המחלוקת האמורה יש לברר בהליך עצמאי. אלא, שכפי שראינו, אף כי הופנו עוד בשנת 2005 להליך זה, הן, לכאורה, לא עשו דבר.

6.        בהחלטתי מיום 10.12.2012 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא, זאת בכפוף לתנאים מסוימים. כמו כן, בהחלטה נתבקשו המשיבים להתייחס בתגובותיהם לשאלה "אם בהליך כלשהו הוכרעה שאלה זכויות הבעלות בחנות 33 הנ"ל, ואם כן - באיזה הליך". ייאמר מיד, כי לאניתנה תשובה ישירה לשאלה זו ואין אלא להסיק מכך שהסוגיה לא הוכרעה עד כה.

7.        המשיבים 4-2 וכן המשיב 7 מתנגדים לבקשה. נטען, כי אין מקום לעכב את ההחלטה מקום שערכאות שונות חזרו וקבעו, כי יש תוקף לשעבוד הנכס לטובת אורן. עוד נטען, כי המבקשות והמשיבים 6-5 מונעים שוב ושוב את מימוש השעבוד שנפסק פעם אחר פעם כי הוא תקף, מפרים החלטות של בית המשפט, אינם משלמים את ההוצאות בהן חויבו ואת הקנסות שהוטלו עליהם בהליכי בזיון, ועוד. כאמור, בתגובות לא נמצאה התייחסות מפורשת לשאלה אם הוכרעה המחלוקת בדבר זכויות הבעלות בנכס (במובחן מהכרעה בעניינים אחרים שנטענו כנגד תוקף השעבוד).

8.        נמצא, כי עניין לנו במצב בו למבקשות יש טענת בעלות בנכס, שבית משפט קמא הורה על מימוש שיעבוד שלכאורה הוטל עליו, זאת בלא שהוכרעה, ככל הנראה ולפי החומר שלפני, שאלת הבעלות בו באופן ישיר ופוזיטיבי בהליך עצמאי. מנגד, יש לזכור שהמבקשות לא תמכו בקשתן דנא באסמכתא בדבר בעלותן בנכס, וכאמור, נראה, כי הן נמנעו להביא את העניין להכרעה בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, על-אף שבית המשפט שעל הפירוק הורה להן לעשות כן עוד ביום 20.11.2005.

           במצב דברים זה יש מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע רק באופן חלקי, כפי שיפורט בפסקה 10 שלהלן.

9.        מעיון בהחלטות הערכאות הקודמות וכן בהחלטותיו של בית משפט זה עולה, כי סוגית העברת הזכויות בנכס למבקשות (המשפיעה על שאלת תוקפו של השעבוד של הנכס, במובחן מטענות אחרות בנוגע לתוקף השעבוד), חוזרת ומתעוררת מידי פעם כעילה לעיכוב או מניעת אכיפתן של החלטות אופרטיביות שונות - קודם לכן בהליכי הפירוק ועתה בהליכי כינוס הנכסים, ועל אף זאת טרם התקבלה החלטה ישירה ופוזיטיבית בנוגע לטענות אלה.

           אם אכן יש ממש בטענת המבקשות, בדבר זכויותיהן בנכס העדיפות על זכויות אורן, ייתכן שהיה מקום להיעתר לבקשתן, שכן כידוע כאשר "מדובר בערעור על פסק דין הנוגע לזכויות קנייניות בנכס מקרקעין. במקרים אלה עולה חשש, שאם יבוצעו שינויים במקרקעין עובר להכרעה בערעור, למשל על-ידי העברתם לצדדים שלישיים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל, ומשכך נוטה הכף לעיכוב ביצועם של פסקי דין אלה" (ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.11.2012)). מאידך גיסא, יש משמעות לכך שהמבקשות נמנעו עד כה להביא את העניין להכרעה בפני ערכאה מוסמכת, כפי שהורה להם בית משפט שעל הפירוק עוד ביום 10.11.2005. כאמור, כעולה מהאמור בבקשתן, נראה כי אף הן עצמן סבורות כי זה הנתיב הנכון לבירור המחלוקת. יש גם משמעות לכך שהמבקשות לא תמכו את הטענות בדבר זכויות הבעלות שלהן בנכס במסמכים כלשהם.

10.      סבורני, כי בנסיבות אלה יש להורות על המשך עיכוב ביצועה של החלטת המימוש לפרק זמן קצר בלבד, עד ליום 31.1.2013, כדי לאפשר למבקשות לנקוט בהליך מתאים בפני ערכאה מוסמכת, כפי שהצטוו לעשות כבר בשנת 2005, לשם הצהרה על זכויותיהן בנכס ועדיפותן על זכויות אורן. במסגרת הליך זה, אם יינקט, ניתן יהיה לבקש סעדים זמניים למניעת מימוש השעבוד על הנכס, ובקשות אלה תישקלנה על ידי הערכאה שלפתחה יובא ההליך. יודגש, כי אין באמור כאן כדי לפגוע בכל טענה שיכולה להיות למי מהמשיבים, לרבות טענה כנגד כל מהלך של המבקשות וטענה בדבר קיומו של השתק בעניין זה או אחר, וכל זכויותיהם שמורות. מובהר כי עיכוב הביצוע שבגדר ההליך דנא יתבטל, ללא צורך במתן החלטה נוספת, ביום 31.1.2013.

11.      בכל הנוגע לטענותיהם של אורן וכונס הנכסים באשר לאיחור בהגשת הערעור ולגבי ההליך המתאים להשיג על החלטת בית משפט קמא (ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור) - עליהם להגיש בקשה מסודרת ונפרדת שתיוחד לעניינים אלה.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י"ד בטבת התשע"ג (‏30.12.2012).